חוק זכויות התלמיד הינו חוק שנחקק ע"י סילבן שלום אשר התקבל ב4 בדצמבר 2000 אשר נועד להסדיר את זכויות התלמיד במערכת החינוך.
החוק עבר למרות התנגדויותיהן של ארגוני המורים, המפלגות הדתיות ,ומשרד החינוך ,והיווה תקדים עולמי.
בשנת 2003 חולק לכל תלמיד פנקס המתאר את זכויותיו של התלמיד ומחויבותו .
נוהג זה הופסק ע"י שרת החינוך דאז יולי תמיר בשנת 2006.
הנוסח הראשוני של החוק התייחס רק לזכויות התלמיד,וזאת מבלי לקחת בחשבון את זכויותיהם של עובדי ההוראה ואנשי מחלקת החינוך.
ברבות השונים המחוקק הבחין באי שיוויוניות שמייצר החוק ואיזן אותו מעט.
בחוק נקבע למשל שניתן להרחיק תלמיד מביה"ס רק אחרי שניתן לתלמיד ולהוריו להשמיע את טענותיהם המבוססות.
כמוכן רשאי התלמיד לערער על ההחלטה להרחיקו לוועדה שבראשה יושב מנהל המחוז ,וחברים בה נציג ארגון המורים,נציג ארגון ההורים הארצי, ויו"ר מועצת התלמידים המחוזית.
לפני אישור החוק הזכות להרחיק תלמיד מביה"ס הייתה בידי מנהל בית-הספר, וזאת מבלי שלילד או להוריו תנתן זכות ערעור.
סעיף 11 בחוק אוסר על בתי-הספר להעניש תלמידים על מעשים שעשו הוריהם.
סעיף זה בא להגן על ילדים ממשפחות נזקקות אשר לא מסוגלות לשלם את סל התרבות .
כמוכן חייבים להקים מועצת תלמידים בכול מוסד חינוכי (אחד מהישגי החוק).
סעיף 9 בחוק קובע שביה"ס חייב לאשר לתלמידים להבחן בבחינת בגרות, אלא אם כן הם לא עמדו ברף שהציב משרד החינוך.
מטרת הסעיף הינה להגן על תלמידים חלשים אשר עלולים להוריד את הממוצע הבית-ספרי.
בלחץ משרד החינוך הושמט מהחוק הסעיף הקובע שהתלמיד יכול לבנות לעצמו תוכנית לימודים מבלי שיהיו לכך סייגים והשלכות.
בשנת 2009 הציע שר החינוך גדעון סער לתקן את הצעת החוק אשר התקבלב בכנסת ולפיה:
1: בהליך השימוע שייעשה לתלמיד תנתן הזדמנות גם למנהל המוסד להשמיע את דבריו.
2:אם הוחלט להרחיק תלמיד לא משאירים אותו בביה"ס עד לשמיעת הערעור ,אלא מעבירים אותו לחזקת מנהל המחוז.
בעקבות מקרי האלימות האחרונים החליטה החכ"ית עינת וילף לבטל את החוק בכך שהוא מעדיף את התלמיד על פני המורה.
אך יש בכנסת חכ"ים החושבים הפוך ממנה.
הכותב הינו בלוגר ,פובליציסט ,וסטודנט באוניברסיטה הפתוחה.
